<h1>שבלי הלקט סימן קנ"ט</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ואורז ודוחן כתב רבי' ישעי' זצ"ל בין אם עשאן פת בין מעשה קדירה כגון אם הפרוסות קיימין מברך עליהן בורא מיני מזונות ולאחריהן ולא כלום וכן כתב רבי' שלמה ז"ל ורבי' יצחק פאסי ז"ל פסק בפת אורז בורא מיני מזונות ובפת דוחן שהכל ור' יהודאי גאון ז"ל השיב בתשובותיו אע"ג דקא מותבינן לרב ושמואל (לז.) מהא דתניא הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש וסלקא לי' בתיובתא אפי' הכי מדקא הדרינן ואמרינן (לז:) אמר רבא האי ריהטא בין דחקלא בין דמחוזא מברכינן עלה בורא מיני מזונות דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות מכלל דהלכתא כרב ושמואל דעל חמשת המינין הוא דמברכינן בורא מיני מזונות אבל אארוזא לא וכן כתב רבינו שמואל בן חפני גאון ז"ל בחבור שערי הברכות אשר חיבר הלכה רווחת היא שאין מברכין בורא מיני מזונות אלא על מה שהוא מחמשת המינין ועל מה שיש בו מחמשת המינין כאשר אמרנו בתלמוד רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות להוציא אורז ודוחן וכיוצא בהן שאינו מין דגן שאין הלכה כר' יוחנן בן נורי דאמר אורז ודוחן מין דגן הוא ומה הן חמשת המינין כדתנן אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון ודוקא אם עשאן פת או מעשה קדרה מברך עליהם המוציא ובורא מיני מזונות אבל אם אכלן חיים כמה שהן מברך עליהן בורא פרי האדמה ואם טחנן ועשאן קמח ואוכל מהם בקימחן בלא בישול ואפיה פליגי בה רב יהודה ורב נחמן חד אמר בורא פרי האדמה וחד אמר שהכל ופסק רבינו ישעיה זצ"ל משמא דרבוותא דהילכתא כרב נחמן דאמר שהכל.
<h2>דף לז.</h2>
שנינו בחלה פרק קמא עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחילתה עיסה וסופה סופגנין או היפך שתחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה פי' סופגנין שאינו כעין עיסה שלישתה רכה תחילתה היינו לישתה וסופה היינו אפייתה סופגנין כגון שנאפה שלא כעין לחם בחמה או באילפס למאן דפטר, וכתב בעל היראים ז"ל הילכך לחמניות שלישתן עבה כגון שלועזין קנטילש ניוולש אובלידש קורבריץ אפי' אינה נאפת כעין לחם אחרי שלישתן עבה תחלתה עיסה וחייבין בחלה ונקראת לחם לכל דבר להמוציא ולברכת המזון ולנטילת ידים ולעירוב ואם לישתה רכה דהיינו תחלתה סופגנין ואפייתה כעין לחם כגון שהרתיח בפנים והדביק בפנים או הרתיח ולבסוף הדביק אי זה שיהיה לחם הוא לכל דבר לדברי הכל ואם היתה תחילתה לישת סופגנין ובאפייתה הדביק בפנים ולבסוף הרתיח מבחוץ דאיכא תרתי לריעותא נחלקו בזה ר' יוחנן וריש לקיש בפרק כל שעה דאיתמר מעשה אילפס ריש לקיש אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב והלכתא כר' יוחנן והתם מוכיח דפלוגתא בדאיכא תרתי לריעותא הדבקה מבפנים והרתחה מבחוץ והרתחה אחר ההדבקה אבל אי איכא חד לטיבותא הרתחה קודם הדבקה או הדביק והרתיח בפנים כולי עלמא מחייבי דהא דמי קצת לאפיית תנור. וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא ילפינן המוציא מחלה דלא דמי להדדי דבחלה אזלינן בתר עיסה כדכתיב ראשית עריסותיכם וגו' ולברך המוציא בעינן דמקרי לחם דהא המוציא לחם מברכינן או יש לומר כיון דבאילפס יבש פליגי הא דמי קצת לאפיית תנור אבל על ידי משקין לא מקרי לחם כלל ואין מברכין עליהן המוציא והכי אמרינן בירושלמי כל שהאור מהלך תחתיו ריש לקיש אמר פטור מן החלה ור' יוחנן אמר חייב בחלה, אמר ר' יוחנן מודה אני במי משקה. וכן כתב רבי' ישעיה זצ"ל נראה לי דווקא באילפס יבש פליגי כגון ששם העוגה באילפס יבש והניח האילפס על גבי האור אבל אם שם שמן באילפס כמו שאנו מטגנין במרחשת ספוגין וצפוחיות וחררות זהו חלוט גמור שהרי מרתיחין השמן שבתוכה תחילה ואחר כך נותנין את העיסה לתוכה ומה לי חלוט שחלטו במים רותחין ומה לי שחלטו בשמן רותח הילכך כולי עלמא לא פליגי בהני דידן דמטגנין אותה במרחשת דלאו לחם מקרי ואין מברכין עליהן אלא בורא מיני מזונות. ושמעתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל שהיה אומר שרבינו יעקב זצ"ל הקשה על זה הירושלמי שכתבנו אמר ר' יוחנן מודה אני במי משקה פי' כל דבר שהמשקה מהלך תחתיו שפטור מן החלה ואין מברכין עליו המוציא וקשה על זה דאמרינן במנחות היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאוכלן מברך המוציא ונקט סתם דמשמע אפי' מנחת מחבת שנעשית על ידי שמן ואפי' הכי מברך עליהן המוציא ותירץ שמה שאומר בירושלמי שפטור על ידי משקה היינו כשנעשה על ידי מים או על ידי שמן מרובה שחשוב כתבשיל אבל אותו של מנחות אינו חשיב כמשקה שהשמן מעט ונבלל כולו במנחה והוה ליה כאילפס יבש על כן מברך עליהן המוציא, ואחי ר' בנימין נר"ו תירץ כיון דאין רוב המנחות נעשות על ידי שמן ואיכא נמי לחמי תודה דרובן איתנהו בהמוציא לא שביק רובא דאיתנהו בהמוציא ומפרש למיעוטא דליתנהו בהמוציא ולאו אכולהו מנחות קאי אלא אהנך דאיתנהו בהמוציא ושני התירוצין האלה מצאתי לר' ישעיה זצ"ל בספר הלקט, כלל כל הדברים דייסא וחביץ קידרא היא קמחא ודובשא וצפחיות ורקיקין ולביבות ומלמלין הן וכל הדומה להן שהן מעשה קדירה מברכין עליהו בורא מיני מזונות בין אם קבע עליהן סעודתו בין אם לא קבע כגון אם בישלן במים ושמן בין בדבש וחלב או שאר משקה וכדברי ר' ישעיה זצ"ל, המים שנתבשלו בהן כיוצא בהן כדאמ' (לט.) מיא מדכולהו שלאקי ככולהו שלאקי (דמי).
<h2>דף קיד:</h2>
ואורז ודוחן כתב רבי' ישעי' זצ"ל בין אם עשאן פת בין מעשה קדירה כגון אם הפרוסות קיימין מברך עליהן בורא מיני מזונות ולאחריהן ולא כלום וכן כתב רבי' שלמה ז"ל ורבי' יצחק פאסי ז"ל פסק בפת אורז בורא מיני מזונות ובפת דוחן שהכל ור' יהודאי גאון ז"ל השיב בתשובותיו אע"ג דקא מותבינן לרב ושמואל (לז.) מהא דתניא הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש וסלקא לי' בתיובתא אפי' הכי מדקא הדרינן ואמרינן (לז:) אמר רבא האי ריהטא בין דחקלא בין דמחוזא מברכינן עלה בורא מיני מזונות דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות מכלל דהלכתא כרב ושמואל דעל חמשת המינין הוא דמברכינן בורא מיני מזונות אבל אארוזא לא וכן כתב רבינו שמואל בן חפני גאון ז"ל בחבור שערי הברכות אשר חיבר הלכה רווחת היא שאין מברכין בורא מיני מזונות אלא על מה שהוא מחמשת המינין ועל מה שיש בו מחמשת המינין כאשר אמרנו בתלמוד רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות להוציא אורז ודוחן וכיוצא בהן שאינו מין דגן שאין הלכה כר' יוחנן בן נורי דאמר אורז ודוחן מין דגן הוא ומה הן חמשת המינין כדתנן אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון ודוקא אם עשאן פת או מעשה קדרה מברך עליהם המוציא ובורא מיני מזונות אבל אם אכלן חיים כמה שהן מברך עליהן בורא פרי האדמה ואם טחנן ועשאן קמח ואוכל מהם בקימחן בלא בישול ואפיה פליגי בה רב יהודה ורב נחמן חד אמר בורא פרי האדמה וחד אמר שהכל ופסק רבינו ישעיה זצ"ל משמא דרבוותא דהילכתא כרב נחמן דאמר שהכל.
